מוצר נגד עובש יכול רק לטפל בסימפטום – כלומר בעובש עצמו – אבל לא בגורם שלו. חשוב לאתר מה גורם לעובש: למשל ליקויי בנייה או אוורור לא נכון. כל עוד הסיבה לא מטופלת – יש סיכון שהעובש יחזור.

לדוגמה, על ידי הוספת תוסף נגד עובש לחומרי בנייה על בסיס מים (דבק טפט, טיח, צבע קיר וכו') במהלך שיפוץ. התוסף מונע התפשטות עובש לא רק באזורים בעייתיים, אלא גם מתאים לשיקום משטחים.

כמו כן ניתן לאטום אזורים בעייתיים עם חומר ספיגה, שמונע ספיגת לחות ומקשה על העובש לשרוד. האטימה נפוצה במיוחד בגב הרהיטים ובמסגרות החלונות.

לא, המוצרים נגד עובש לא פוגעים בטפט. אבל: מכיוון שטפט עשוי מחומרים אורגניים, הוא מהווה מזון לעובש. אם הפטרייה היתה על הטפט זמן רב, יש סיכוי שהיא כבר "אכלה" אותו ופגעה בו (חורים קטנים וכו'). במקרים כאלה – הורידו את הטפט, נקו את הקיר ואז הדביקו חדש.

צריך לאתר את הסיבה בהקדם. יכול להיות שיש צינור שנפרץ או ליקוי בנייה אחר. גם התנהגות האוורור של הדיירים עשויה לשחק תפקיד.

בפוגות, הבעיה לרוב היא ביו-פילם שנוצר במקלחת מתרסיסי סבון, מים ושאריות שונות – וזה הקרקע שעליו גדל העובש. אם העובש יושב רק על הפוגה, הסרתו עם מסיר עובש עם כלור היא עניין פשוט.

אבל אם הפוגה ישנה ופטרייה כבר חדרה לתוכה או מגיעה מאחוריה – אין ברירה אלא להחליף את הפוגה כולה. חשוב לזכור: פוגה היא מפרק תחזוקה שצריך להחליף באופן סדיר (כל 3-5 שנים).

בבידוד פנימי חשוב תמיד להשתמש בחומרים נושמים שמסוגלים לספוג ולשחרר עודפי לחות, כמו לוח סיליקט סידן. חומרים אחרים מונעים חילוף טבעי של אוויר ולחות ועלולים דווקא לקדם גידול עובש.

כמעט תמיד. אוורור לא נכון הוא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לצמיחת עובש. חילוף אוויר בין פנים לחוץ חיוני לאקלים פנים בריא. בזמן אוורור, עודפי הלחות יוצאים החוצה.

בקור, עדיף לא להשאיר חלונות ודלתות פתוחים זמן רב מדי כדי שהקירות לא יתקררו. עדיף לפתוח חלונות לזמן קצר של 5-10 דקות מספר פעמים ביום ("אוורור הלם").

נבגי עובש תמיד נמצאים באוויר. הסכנה מגיעה כשהם מתרכזים בגלל חוסר אוורור סדיר (למשל בפנים הבית) ומוצאים תנאים אידיאליים: לחות, חום ומשטחים עשירים בחומרים אורגניים – שמהם נוצרת רשת פטרייתית.

חשוב מאוד: לפני תחילת שיפוץ, חייבים להרוג את העובש כדי למנוע התפשטות נבגים. לכן, תמיד מטפלים קודם עם מסיר עובש לפי הוראות השימוש, ורק אחר כך מסירים את החומרים הנגועים. אם הבסיס עצמו ניזוק – גם הטיח צריך להוסר ולהחלפה.

לא! עובש מהווה סיכון בריאותי. הוא פולט אדים ונבגים שמזיקים לגוף. בשאיפה, הנבגים יכולים להגיע לריאות ולגרום לאסטמה, פריחה בעור, עייפות, כאבי ראש או תסמינים דמויי שפעת. ילדים וקשישים רגישים במיוחד. לכן חשוב לטפל בעובש מיד.

להתעלם מהעובש ולא לטפל בו. או לעודד תנאי גדילה על ידי אוורור לא נכון, לחות עודפת בבית, טמפרטורת חדר נמוכה מדי וקירות חיצוניים קרים מדי.

החומר הפעיל (תמיסת נתרן היפוכלוריט 4.99% כלור פעיל) מתפרק בזמן השימוש למלח רגיל, מים וחמצן. לאחר כ-15 דקות, כשהחומר הפעיל התפרק לחלוטין, יש לנגב את המשטח עם מטלית לחה כדי להסיר את המלח שנוצר.

כתוצרת לוואי נוצר גם כלור, שגורם לריח הייחודי של בריכת שחייה. ריח הכלור הקל, שיכול להימשך עד 3 ימים, יכול להצטמצם על ידי אוורור טוב של החדר. הריח אינו מסוכן לבריאות ודומה לריח בריכה. הדרך היחידה להפחיתו היא אוורור.

לעולם אל תשתמשו במסיר עם כלור יחד עם מוצרים אחרים, ובמיוחד לא עם חומצות – עלול להיווצר גז כלור.

החומר הפעיל מי חמצן (7.9%) מתפרק לחלוטין למים וחמצן בלבד. האתנול (2.2%) פועל על העובש ומתאדה בזמן הטיפול. לאחר זמן חשיפה של 30-60 דקות, אין יותר חומרים פעילים. יש לנגב שאריות עם ספוג לח.

לא נוצרים ריחות מזיקים או לא נעימים בהתפרקות המוצר. עם זאת, ריחות מסוימים עלולים להגיע מהמשטח עצמו או משימוש לא נכון.

הסיכון האקוטי קיים רק בזמן השימוש הישיר (ריסוס). יש לקרוא היטב את הוראות השימוש לפני הפעם הראשונה. החומר הפעיל מתפרק למלח, מים וחמצן – חומרים לא מסוכנים. ריח הכלור הקל אינו מזיק ודומה לריח בריכה. אם משתמשים נכון – אין לצפות לנזק.

הסיכון האקוטי קיים רק בזמן השימוש הישיר (ריסוס). מי החמצן מתפרקים למים וחמצן, והאתנול מתאדה – כלומר לא נשאר שום חומר פעיל לאחר הטיפול. אם משתמשים נכון – אין לצפות לנזק.